ערכת עיתונות
המעמד
מולדובה ויהודיה — שש מאות שנה
החיים היהודיים בארצות מולדובה קדומים מרוב קהילות אירופה המפורסמות. יהודים נזכרים במולדובה מן המאות הארבע־עשרה והחמש־עשרה; רופאו האישי של סטפן הגדול בשנת 1467 היה יהודי ספרדי, ובמאה השבע־עשרה אישרו הנסיכים השליטים רשמית את מעמד הקהילה. בשנת 1739 כבר נמנו היהודים, בצו של גריגורה גיקה, עם הקהילות הראשיות של קישינב. בשנת תקל״ד (1774) ייסדו יהודי העיר את החברה קדישא — תעודת הלידה המוסדית של הקהילה — ובחרו את רבם הראשון, הנזכר ברשומות הקהילה כתלמידו של הבעל שם טוב.
תחת האימפריה הרוסית הייתה הקהילה לאחת הגדולות בעולם היהודי. במפקד תרנ״ז (1897) ישבו בקישינב 50,237 יהודים — ארבעים ושישה אחוזים מתושבי העיר — בתוך יהדות בסרביה שמנתה כ־228,000 נפש. היהודים בנו חלק ניכר מכלכלת העיר ומחיי המסחר והמלאכה שבה.
ברחבי הארץ
הסיפור מעולם לא היה של קישינב לבדה. האזכור התיעודי הראשון של יהודים בארצות מולדובה הוא כתב־זכויות משנת 1391, שבו העניק השליט רומן הראשון ליהודים את הזכות לשבת בכל מחוזות הארץ; בראשית המאה התשע־עשרה הייתה הנסיכות המולדובית הארץ היחידה באירופה שבה הותר ליהודים להחזיק אדמה ולעבדה. סורוקה — קהילה הנזכרת לראשונה בשנת 1653 — מנתה בתרנ״ז יותר ממחצית העיר, ועשרים בתי כנסת בה; בית הכנסת הגדול עומד עד היום. בבלץ נמנו עד תרצ״ט שלושים ושבעה בתי כנסת, כל אחד על שם בעלי מלאכתו — החייטים, הפרוונים, הנגרים. אורגייב, שיותר ממחצית תושביה יהודים, העניקה לעולם את מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב; בית כנסת בעיר משמש היום כמוזיאון יהודי אורגייב. עד תרצ״ה (1935) עמדו ברחבי בסרביה כ־350 בתי כנסת.
תרס״ג — השם שהעולם למד
בו׳–ז׳ באפריל 1903 למניינם (19–20 באפריל למניין הגרגוריאני), בחג הפסחא, פרעו פורעים ביהודי קישינב בהסתה של העיתונות האנטישמית המקומית: 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, וכ־1,350 בתים וחנויות נהרסו. התגובה עשתה היסטוריה: ה״ניו יורק טיימס״ פרסם ב־28 באפריל ידיעה שהוברחה מרוסיה — ״טבח ביהודים״; עמודים ראשונים ברחבי אמריקה נשאו את הסיפור חודשים; העיתונאי מייקל דוויט דיווח מן העיר; ועצומת מחאה שהוגשה באמצעות הנשיא תיאודור רוזוולט — ורוסיה סירבה לקבלה — שמורה עד היום בארכיון הלאומי של ארה״ב. בעקבות הפרעות נוסד בשנת 1906 הוועד היהודי האמריקאי (AJC), קמה תנועת ההגנה העצמית היהודית, וח״נ ביאליק כתב את ״בעיר ההרגה״. באותה שנה ממש פרסם העורך הקישינבי שהסית לפרעות את הנוסח הראשון של ״הפרוטוקולים של זקני ציון״ — ומכאן משקלו המיוחד של כל הנעשה בעיר הזאת בעיני העולם.
השואה
כוחות רומניה וגרמניה כבשו את קישינב ביולי 1941. גטו קישינב הוקם בכ״ו ביולי 1941 והוחזקו בו למעלה מ־11,500 יהודים; באותו סתיו גורשו יושביו אל טרנסניסטריה. הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה, בראשות אלי ויזל, קבעה כי בין 280,000 ל־380,000 יהודים נספו תחת השלטון הרומני. בתום המלחמה מנו מברקי הסוכנות היהודית לידיעות (JTA) את שרידי יהודי קישינב בעשרות בודדות. 79 מצילים ממולדובה הוכרו כחסידי אומות העולם.
שנות הסובייטים והתחייה
תחת השלטון הסובייטי נסגרו בתי הכנסת בזה אחר זה — כולם מלבד אחד: בית הכנסת של הזגגים, שנבנה בשנת 1886, נשאר פתוח לאורך כל התקופה, והוא העומד היום במרכז החיים היהודיים בקישינב. יהודים הועמדו לדין על עצם הרצון לעלות — בקישינב, בקיץ תשל״א (1971), נשפטו תשעה בדלתיים סגורות ונגזרו עליהם עד חמש שנות מחנות. ואף על פי כן — העברית נלמדה במחתרת, והקהילה החזיקה מעמד. משנת תש״ן (1990), עם עצמאות מולדובה, שבו החיים היהודיים אל אור היום: בתי ספר, בתי כנסת ומוסדות קהילה נבנו מחדש, גם כאשר רוב יהודי מולדובה עלו והיגרו — מ־65,672 במפקד 1989 לקהילה של אלפים כיום.
בשנת תשפ״ב (2022), כשפרצה המלחמה באוקראינה, הייתה קישינב לדרך היציאה של עשרות אלפי פליטים יהודים — שהקהילה קלטה, החסתה והעבירה הלאה; מבצע שנשיאת מולדובה באה להודות עליו בעצמה.
הקהילה היהודית של מולדובה כיום
הקהילה היהודית במולדובה מונה אלפים — ההערכות מגיעות עד כ־15,000 נפש כולל בני משפחות — בריכוז בקישינב, ובקהילות בבלץ, טירספול, בנדר, ריבניץ ועיירות נוספות משני גדות הנייסטר.
הגוף הקהילתי
להתארגנות היהודית בארץ זו שורשים עמוקים: בשנת תרצ״ה (1935) התאחדו ארבעים קהילות יהודיות בבסרביה לאיגוד אחד. ממשיכו בן־זמננו קם עם ״האגודה היהודית לתרבות״ שנוסדה ב־1989, בשלהי התקופה הסובייטית, ומשנת 2008 — הקהילה היהודית של רפובליקת מולדובה, הגוף המייצג של יהדות מולדובה, בראשות היו״ר אלכסנדרו בילינקיס. הקהילה מקיימת את מוסדות החיים היהודיים, מובילה את הנצחת השואה ואת עבודת ההשבה, ומייצגת את הקהילה בפני המדינה והעולם היהודי.
הרבנות וחב״ד
חב״ד־ליובאוויטש משרתת את מולדובה משנת תש״ן (1990), עת הגיע הרב זלמן אבלסקי זצ״ל לקישינב כשלוחו של הרבי מליובאוויטש וקיבל עליו את משרת הרב הראשי. כיום, בהנהגת השליח הראשי הרב זושא אבלסקי, משרתת רבנות הקהילה בתי כנסת, בתי ספר, מחנות ומוסדות חסד ברחבי הארץ — ובכלל זה קהילות טרנסניסטריה.
תשפ״ב — מבצע הפליטים
בשבועות הראשונים של המלחמה באוקראינה שכרה הקהילה בתי הארחה, גייסה משפחות שליחים וצוותים בעשרות, וקלטה עשרות אלפי פליטים יהודים בדרכם — בהם למעלה ממאה ילדי בית היתומים היהודי של אודסה, הצעיר שבהם בן שלושים ושבעה ימים. בו׳ באפריל 2022 באה נשיאת מולדובה, מאיה סנדו, להודות בעצמה. העיתונות במולדובה ובעולם סיקרה את המבצע בהרחבה.
רבני קישינב — שלשלת בלתי נפסקת
הכיסא המתמלא במעמד זה הוצב לראשונה בשנת תקל״ד (1774), כאשר בחרה הקהילה הצעירה ברבי זלמן משרהורוד, תלמידו של הבעל שם טוב. רבי אריה לייבוש מלאנצוט הנהיג את הקהילה שנים רבות עד פטירתו בשנת תר״ד (1844); מקום מנוחתו, שאבד במשך מאה ושמונים שנה, נתגלה מחדש בשנת תשפ״ב — לצד קברו של ממשיכו המפורסם ביותר.
הגאון רבי יהודה לייב צירלסון זצ״ל (תר״כ–תש״א)
רבה הראשי של קישינב משנת תרס״ח (1908), היה מגדולי הרבנים בדורו: פוסק שאליו הופנו שאלות מרחבי העולם היהודי, ממייסדי אגודת ישראל, נשיא הכנסייה הגדולה הראשונה בווינה בשנת תרפ״ג (1923), וחבר הפרלמנט הרומני. בכסלו תרפ״ז (דצמבר 1926) התפטר מן הסנאט במחאה על האנטישמיות — בנאום שהסנאט סירב לרשום בפרוטוקול הרשמי. נהרג בימי המלחמה הראשונים, בתמוז תש״א. שמונים שנה עמדו בסתירה הדיווחים על נסיבות מותו ועל מקום קבורתו; בשנת תשפ״ב פינו אנשי ״אהלי צדיקים״ מערה חתומה בבית העלמין הישן של קישינב — ומצאו את מצבתו. העיר שמרה עליו כל השנים.
השנים הנסתרות
בעשורים הסובייטיים לא הייתה בעיר רבנות ראשית — אך היו שומרי גחלת: בעלי התפילה והמלמדים של בית הכנסת של הזגגים, הבית האחד שלא נסגר מעולם. ומעבר לנייסטר, בריבניץ, קיים הרבי מריבניץ — רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ״ל — חיי חסידות שלמים תחת השלטון הסובייטי: טבילה בנהר גם בקרח החורף, ברית מילה בסתר, תפילה בלי הפסקה. עד היום עולים רבבות לציונו מדי שנה.
הרב הראשי רבי זלמן אבלסקי זצ״ל (תש״ן–תשע״ד)
בשנת תש״ן (1990) הגיע שלוחו של הרבי מליובאוויטש לקישינב — עיר שבה בית כנסת פתוח אחד וחמישים שנות שתיקה כפויה. הרב זלמן אבלסקי זצ״ל קיבל עליו את משרת הרב הראשי והחזיק בה רבע מאה — בנה מחדש בתי ספר, כשרות, מקווה וחיי קהילה, ונשיאי מולדובה באו אליו לקבל את ברכתו — עד פטירתו בכ״ט בסיוון תשע״ד (2014). הרבנות שהקים משרתת את מולדובה ברציפות מאז.
הרב מנחם מענדל אקסלרוד שליט״א
בט״ז באייר תשפ״ו (3 במאי 2026) בחרו רבני הקהילות הרשומות במולדובה, משני גדות הנייסטר, ברב מנחם מענדל אקסלרוד שליט״א לרב הראשי של הקהילה היהודית ברפובליקת מולדובה, בהשתתפות ועידת רבני אירופה. מעמד הכתרתו ממשיך את השלשלת המתועדת בעמוד זה: כיסא שהוצב בתקל״ד, שהוכתר בצירלסון, שנשמר בסתר חמישים שנה, ושהושב על כנו בידי הרב זלמן אבלסקי זצ״ל — ונמשך עתה הלאה. [ביוגרפיה מלאה ותיאום ראיונות — דרך לשכת העיתונות.]
ספריית תמונות
